בשבועות האחרונים כולנו עדים להצפת עדויות של נשים שהחליטו להפסיק לשתוק ולחשוף פגיעות מיניות שעברו. שוברות השתיקה בגל הנוכחי הן נשות תקשורת חזקות. ואולי דווקא משום כך, ובשל ההד הרב המלווה את פתיחת הסיפורים, הן מוצאות את עצמן בעיצומו של גל-הדף, כשהן מותקפות, מואשמות ומושחרות באמצעות תגובות קשות ביותר נגדן המטילות ספק באמינותן ומייחסות להן כוונות זדון.
המדיום הוא המסר, כתב מרשל מקלוהן ב-1967. אין ספק כי בשל הזמן להפסיק לשתוק, להכריז קבל עם ועולם: 'לא עוד סלחנות והבלגה כלפי הטרדה ופגיעה מינית!', 'מה שהיה הוא לא מה שיהיה', ו'כל אדם – בלי הבדל מעמד, כוח, אמצעים ומעריצים, ייקרא לקחת אחריות על מעשיו ועל השלכותיהם, ולתקן'. אך בצד המסר הזה, למדיום יש מסר משלו, אשר לעיתים מאפיל על המסר המרכזי ומשתלט על השיח הציבורי בנושא. נוכח החשיפה הציבורית ואיבוד השליטה פוגעים אינם ממהרים להכיר בפגיעה ולקחת אחריות עליה, אלא מתכנסים בתוך חומות מגן ואף תוקפים כאסטרטגיית הגנה.
בעודנו נישאים על גלי הסערה וההדף התקשורתיים עלינו לזכור את כל אותם נפגעות ונפגעי פגיעה מינית אלמונים שהם רבים מספור, והמדיום התקשורתי אינו עומד לרשותם. נשים וגברים מן הישוב שגם הם רוצים להשמיע את קולם ולקבל הכרה בפגיעה שספגו וחפצים בתהליך משמעותי שייתן מענה לצרכים שהפגיעה בהם יצרה.
בצד החשיבות הרבה של פתיחת סיפורי פגיעה וקריאת הפוגעים לסדר וללקיחת אחריות; בצד התרומה החשובה שיש במתן לגיטימציה לפתיחת סיפורי פגיעה ודה-לגיטימציה להתנהגויות פוגעניות, נתיב תקשורתי זה, שממילא נגיש למעטים בלבד, מייצר שיח קשה ומפלג, מעורר תגובות קשות ועלול להרחיק פוגעים מלקיחת אחריות. אולם אפשר גם אחרת!
תהליך "צדק מאחה בפגיעות מיניות" מציע דרך מכבדת ומכובדת המעודדת לקיחת אחריות ותיקון ומאפשרת למשתתפים להיות שותפים בהגדרה מחודשת של הנורמות החברתיות. אם ברצונכם לשמוע עוד על תכנית "בצדק" ועל תהליך צדק מאחה בפגיעות מיניות, אתם מוזמנים לפנות אלינו באתר: betsedek.org.il ונשמח לחזור אליכם.
לקריאת הפוסט המלא
