"המודעות לפגיעות מיניות בילדים, בנערים ובגברים וההתייחסות המחקרית והטיפולית אליהן החלו בעיקרבשנות ה-80 וה-90 של המאה העשרים, כלומר בערך שני עשורים לאחר תחילת העיסוק בפגיעות מיניותבנשים וככל הנראה כתוצאה מכך.על פי סטטיסטיקות שנעשו במחקרים בארצות הברית, בין 16 ל-18 אחוז מהגברים עברו תקיפה מיניתלפני גיל 18, כלומר אחד מכל שישה ילדים ונערים. נתון נוסף הוא שעד גיל 12 מספר הילדות ומספרהילדים שעוברים תקיפה מינית הוא דומה. כיוון שאנו שומעים בעיקר על תקיפות מיניות שעוברות בנות,נותר רק להניח שהבנים העוברים תקיפה אינם מדווחים ולכן אינם מטופלים. רוב התקיפות (95 אחוז)נעשות על ידי גברים. למרות שכיחות גבוהה זו של פגיעות, מעט מאוד מדברים על התקיפות הללו, ומעטמהן מדווחות ומגיעות לכדי תלונה במשטרה.
למרות התקדמות תרבותית מסוימת בשנים האחרונות, מדינת ישראל עדיין מתנהלת כחברה פטריארכלית,עם יתרון בולט לגברים בכל תחומי החיים, ובהם התעסוקה, הפוליטיקה, הצבא והתפיסות התרבותיותברוב שכבות החברה. דווקא ממקום של עמדת כוח גברית, נתפסת התקיפה המינית של ילדים, נעריםוגברים כמקום של חולשה ובושה, ולא מקובל להודות בקיומה ולדבר עליה.ילדים ונערים מחונכים להיות "חזקים", "שולטים". מצפים מהם "לא לבכות", "לא להתרגש","להתגבר". ילד או נער שעוברים תקיפה מינית חווים את עצמם פעמים רבות כגבר "לא אמיתי", כיווןשגבר "אמיתי" היה מצליח להתנגד לתוקף. הם מרגישים אשמים בכך שלא היו "מספיק גברים" כדילהתנגד, חשים שאולי משהו "לא גברי" בהם משך את התוקף לתקוף דווקא אותם ובשל כך נושאים עמםמשא כבד של בושה. כיוון שפעמים רבות התוקף הוא אדם שהם מכירים היטב – בן משפחה, מורה או מדריך – הם מרגישים שאם יחשפו את מה שקרה להם, הם יפגעו במשפחה או בחברה הקרובה ויגרמולנידוי שלהם או של משפחתם"
http://maormeir.co.il/2016/05/09/male-assault/
תקיפה מינית של ילדים, נערים וגברים – מאור מאיר שפריר
תקיפה מינית של ילדים, נערים וגברים המודעות לפגיעות מיניות בילדים, בנערים ובגברים וההתייחסות המחקרית והטיפולית אליהן החלו בעיקרבשנות ה-80 וה-90 של המאה העשרים, כלומר בערך שני עשורים לאחר תחילת העיסוק בפגיעות מיניותבנשים וככל הנראה כתוצאה מכך.על פי סטטיסטיקות שנעשו במחקרים בארצות הברית, בין 16 ל-18 אח…
לקריאת הפוסט המלא
