״בתקופה האלימה של חיי, חשבתי שמחילה היא אות לחולשה ושלסלוח זה לאפשר לאנשים לחמוק מעונש. הדבר השתנה כשהתחלתי ללמד את תלמידי אומנויות הלחימה שלי כיצד לסלוח. הבנתי את הסליחה מבחינה אינטלקטואלית, כמובן, אבל לא הבנתי אותה באופן מעשי עד שיום אחד, כשישבתי בבית קפה, ראיתי את האיש שתקף אותי יושב בשולחן מולי. לחלקיק שנייה חזרתי להיות ילד בן 12, ורעדתי מפחד.
אבל אז ניגשתי אליו. הצגתי את עצמי וסיפרתי לו מה הוא עשה לי כילד ואיך זה השפיע עליי. הוא היה איש גדול, והוא ניסה לקום כדי למחות. הושטתי את ידי והוריתי לו לשבת. הוא ציית מיד. אמרתי לו שלמרות מה שהוא עשה, אני מתכוון לסלוח לו. אמרתי לו את זה שוב. הוא נראה שבור לגמרי. הסליחה שלי, היא שריסקה אותו. כשעמדתי לצאת משם, הוא הושיט את ידו. היססתי. רציתי להיות חופשי מזכר האיש הזה, וידעתי שהדרך היחידה להשתחרר היא לסלוח לו כראוי. לכן לחצתי את ידו הרועדת. כשיצאתי מהקפה, הרגשתי שאני האיש החזק בעולם. לקחתי ממנו בחזרה את כל כוחי.״
http://alaxon.co.il/thought/%d7%94%d7%aa%d7%95%d7%a7%d7%a3-%d7%99%d7%a9%d7%91-%d7%91%d7%a9%d7%95%d7%9c%d7%97%d7%9f-%d7%9e%d7%95%d7%9c%d7%99/
התוקף ישב בשולחן מולי – אלכסון
ג'ף תומפסון גדל בקובנטרי, בשכונה של מעמד הפועלים. בגיל 12 התעלל בו מבוגר שהוא בטח בו. התקרית ניפצה את הערכתו העצמית והובילו לעשור של אלימות. תומפסון הצליח להפוך למדריך אומנויות לחימה ומורה וחיבר 34 ספרים. הסרט הקצר Romans 12:20 מספר את סיפורו של ג'ף, המחזה האוטוביוגרפי שלו Fragile ("שברירי") בוחן א…
לקריאת הפוסט המלא
