בשנה שעברה חשפה תכנית המקור הקלטות מעדות שנתנה נערה בבית המשפט המחוזי בירושלים, במסגרתה התבקשה לשחזר בפני השופטים ועורכי הדין את התנוחות שבהן נאנסה.
נותרנו פעורות פה ושבורות לב מול ההקלטות הללו, שמראות בצורה כ"כ בוטה את הטראומה והפגיעה שיכולה להיגרם לנפגע/ת כתוצאה ממתן עדות בבית המשפט. לא מדובר במקרה יחיד או מספר מקרים בודדים, אלא בתופעה רחבת היקף, שאף זכתה לשם -"אונס שני"-.
בסוף חודש פברואר תעלה הצגה של הבמאית דפנה זילברג, שהחליטה להפוך את הפרוטוקולים מאותה עדות קשה להצגה.
ההצגה של זילברג מציפה את התופעה ושואלת שאלות חשובות וקשות.
אנחנו ב"בצדק" מנסות למצוא תשובות. אפשר אחרת.
הבמאית דפנה זילברג מציגה: אונס בבית המשפט
ב־2008 התבקשה נערה להדגים על רצפת ביהמ"ש את התנוחות שבהן נאנסה. הבמאית דפנה זילברג הפכה את המקרה להצגה דוקומנטרית שבה הנערה מגולמת בידי גבר. זילברג: "השפה המשפטית טכנית וגרפית, וזו של הנפגעים מבולבלת ופוסט־טראומטית. הבנתי למה נפגעות לא מתלוננות"
לקריאת הפוסט המלא
