fbpx

"במציאות שלומדת לדבר, שלומדת להקשיב, הכוח נתון לקהילות. לא למוסדות גדולים כמו משטרה, בתי משפט או המחוקקים. המענה שלהם הוא צר מדי, לא מספק. ואנחנו, איש ואישה בקהילותינו, צריכים לתרגל אמפתיה. ללמוד להקשיב למקומות הקשים הללו למרות ההתנגדות המובנת. להיזהר כמו מאש מהערצה גורפת ועיוורת או ממרחבים שמקדשים סודיות וחשאיות. להאמין לקורבנות, אבל גם להאמין בתקומה. היא ישנה. לנפגעים ונפגעות, אבל גם לפוגעים ופוגעות. והיא תתרחש רק אם נקיים את הכלל הראשון, החשוב מכל: לא נשתיק, לא נשתוק."

אין ולא יהיה מחירון /
על חברה שלומדת להקשיב למי שרק עכשיו למדו לדבר

לפעמים מבצבצת לה איזו פנטזיה או תקווה שמישהו יטרח לייצר עבורנו חוברת עם הוראות הפעלה. כללים סדורים ומנומקים שיאותתו לנו איך בדיוק לנהוג כשמתפוצצות פרשיות רגישות, כמו הטרדה מינית של אדם מוכר או צדדים אפלים של דמות מפורסמת שכבר הלכה לעולמה. שמישהו יעשה פה סדר. יגיד בדיוק מה הציפייה מאיתנו, מה הציפייה מהאדם עצמו, או מקרוביו. החלום המדומיין הזה הוא טבעי ואנושי, והוא מלמד בעיקר כמה התקדמנו. לפני שנים ספורות הטרדות מיניות מצד במאי ושחקן כמו ארז דריגס או טענות על אלימות פיזית ונפשית של הסופר עמוס עז ז"ל כלפי אחת מבנותיו פשוט היו מכוסות היטב, מטואטאות מתחת לשטיח. הכלל היחיד שהיה תקף באותם ימים, ולצערנו תקף עדיין בלא מעט מקומות, הוא… עוד



לקריאת הפוסט המלא

נגישות